פרפקציוניזם - מה זה באמת ומתי הוא הופך למלכודת?

"אין שלמות זו הרמאות הגדולה ביותר בעולם, היא מבטיחה שלל רב ונותנת אומללות בלבד..."

את המשפט הזה הגה המורה הרוחני אושו. שנים לאחר מכן, ד"ר דייוויד ברנס - פסיכיאטר ומחבר הספר "להרגיש טוב" - הצביע על מנגנון דומה דרך מחקריו על עיוותי חשיבה: המרדף אחר אידיאל בלתי אפשרי עלול להפוך ממנוע להצלחה למלכודת פסיכולוגית.

בעולם המודרני, פרפקציוניזם נתפס לעיתים קרובות כתכונה חיובית. אנחנו מתגאים בסטנדרטים הגבוהים שלנו, בתשומת הלב לפרטים ובשאיפה למצוינות. אבל כאשר הסטנדרט היחיד המקובל הוא "מושלם", המחיר עלול להיות כבד: שחיקה, חרדה, ביקורת עצמית וקושי להרגיש סיפוק גם אחרי הישגים. כל טעות הופכת לאיום על הערך העצמי, כל כישלון נחווה כאובדן אישי, והתחושה שתמיד אפשר היה לעשות יותר אינה נותנת מנוחה. אז מתי השאיפה למצוינות מפסיקה לקדם אותנו והופכת למלכודת?

מהו פרפקציוניזם ואיך הוא הופך למלכודת?

בפסיכולוגיה, פרפקציוניזם מוגדר כצורך להיות מושלם או להופיע ככזה. זהו ניסיון תמידי להגיע לשלמות בכל דבר אותו האדם מבצע: בלימודים, בעבודה, ביחסים בינאישיים ובספורט.

הבעיה הגדולה היא שפרפקציוניזם הוא חרב פיפיות. מצד אחד, הוא מתבטא באמות מידה גבוהות במיוחד ומוסר עבודה בלתי ניתן לעוררין. מצד שני, ההגדרה ל"שלמות" איננה אובייקטיבית או ברורה. כתוצאה מכך, האדם תמיד יחוש תסכול על כך שלא הגיע לרף דמיוני.

הרצון שהכול יהיה מושלם גורם לנו לסבך דברים פשוטים, ומטלות פשוטות יוצאות מפרופורציות והופכות למאיימות. זה גורם לנו להתמהמה ולחכות ל"רגע המושלם" לפני שנתחיל - אלא שהרגע הזה מגיע, בדרך כלל, כשמאוחר מדי.

שלושת הסוגים של פרפקציוניזם

ניתן לחלק את המרדף אחר השלמות לשלושה מימדים מרכזיים:

1. פרפקציוניזם כלפי עצמי: האדם דורש שלמות מעצמו. מימד זה כולל תביעה קשה מהעצמי, ציפיות לא מציאותיות והערכה עצמית מחמירה המתמקדת בעיקר בחסרונות ובמחדלים.
2. פרפקציוניזם כלפי הזולת: תביעה נוקשה מהסובבים אותנו - הילדים, בני הזוג, הכפופים לנו או עמיתינו לעבודה - להיות מושלמים ולעמוד בסטנדרטים שאנו מציבים לעצמנו. זה מלווה בציפיות לא מציאותיות ושיפוטיות מחמירה כלפי הסביבה.
3. פרפקציוניזם נתפס (חברתי): תחושה שהסביבה מכתיבה לנו תביעות לא מציאותיות. המוטיבציה הבסיסית במקרה זה היא לשמור על תחושת השייכות, אשר לפי תפיסת האדם יכולה להיות מושגת אך ורק אם הוא יהיה מושלם בעיני הזולת.

פרפקציוניזם מסתגל מול פרפקציוניזם נוקשה

חשוב להבין שלא כל שאיפה למצוינות היא שלילית. המפתח טמון בהבחנה בין שני סוגים:

• פרפקציוניזם מסתגל (החיובי): מתאפיין בשאפתנות והישגיות ומביא להתנהגות מכוונת מטרה. פרפקציוניסטים מהסוג הנ"ל מפיקים הנאה ממאמציהם. התכונה הזו מספקת להם דרבון להישגים כבירים, מוטיבציה לעמוד איתן בפני מכשולים, תשומת לב קפדנית וירידה לפרטים.
• פרפקציוניזם נוקשה (השלילי): כאן, הישגיות-היתר פוגעת בתפקוד עקב חרדה גבוהה מהפחד להיכשל. פרפקציוניסטים נוירוטיים לרוב לא יחושו סיפוק ממאמציהם, שכן לתפיסתם הם תמיד היו יכולים לעשות יותר או להשתפר עוד קצת.

המחיר הכבד של הפרפקציוניזם הנוקשה

כאשר המנגנון הנוקשה משתלט, הוא מביא איתו שורה של השלכות הרסניות:

• שיפוטיות, ביקורתיות והלקאה עצמית: קול פנימי בלתי פוסק שאינו מרוצה לעולם.
• תפוקה נמוכה: נטייה לבזבז זמן יקר ואנרגיה בעיסוק בפרטים תפלים של המטלה.
• גישת "הכל או כלום": חשיבה בשחור-לבן ללא שטחים אפורים, תנועה קיצונית בין שתי נקודות קצה בלבד - הצלחה מוחלטת או כישלון מפואר.
• נטייה לדחיינות: האירוניה היא שדווקא הרצון העז להצליח הוא זה שמונע את ההצלחה. פחד מכישלון מציף ומייצר התנהגות מעכבת של דחיית משימות.
• ביקורתיות כלפי אחרים: מכניזם פסיכולוגי של הגנה עצמית - אנחנו דוחים באחרים את מה שאיננו מסוגלים לקבל ולקחת כחלק מעצמנו.
• סיכון להפרעות נפשיות: קיים קשר הדוק ומוכח בין פרפקציוניזם נוקשה לבין דיכאון קליני, חרדות, דימוי עצמי נמוך, OCD, הפרעות אכילה וחוסר החלטיות כרוני.

כאשר הדרישה להיות מושלם הופכת למקור קבוע של לחץ, היא יכולה להזין גם דפוסי חרדה. אפשר להעמיק בקשר הזה במאמר על פסיכולוגיה בודהיסטית וחרדה.

4 סימנים שהפרפקציוניזם מעכב אותך

איך נדע שהשאיפה לשלמות חצתה את הגבול והפכה למשקולת?

• קושי להיפתח בפני אחרים: בניית חומות מגן כבדות כדי שאנשים לא יוכלו להכיר אתכם באמת או לראות פגיעות.
• חוסר יכולת לקבל ביקורת: כל מכשול או הערכה נלקחים באופן אישי ומפילים אתכם לקרשים.
• התחושה שאתם לעולם לא "שם": מרדף שלא מסתיים לעולם. תמיד תתמקדו במה שעדיין לא הספקתם להשיג, ללא יכולת לעצור ולחגוג את הקיים.
• נשמה מלאה רגשות אשמה: עומס רגשי אדיר של בושה, מתח ופחד פנימי שמא אנשים יראו אתכם כפי שאתם באמת.

איך להשתחרר מפרפקציוניזם ולהרפות את האחיזה?

עבור רבים מאיתנו, פרפקציוניזם מתפתח כמנגנון שנועד להשיג הערכה,ביטחון או תחושת ערך, ולעיתים שורשיו נעוצים בחווית מוקדמות של ביקורת, ציפיות גבוהות או צורך לרצות אחרים.  כדי להתחיל להשתחרר ממנו, לא תמיד מספיק להבין שאנחנו "לא חייבים להיות מושלמים",הדפוס זה פועל לעיתים באופן אוטומטי ברגעים של לחץ,ביקורת או פחד מכישלון. לכן,העבודה מתחילה בזיהוי הרגע שבו הוא מופעל: מה אני חושב,מה אני מרגיש ומה קורה בגוף שלי באותו הרגע ?  כשמתחילים לזהות את הדפוס בזמן אמת אפשר ליצור מרווח קטן בין מה שקורה בתוכנו לבין התגובה האוטומטית. במקום להילחם בעצמנו או לנסות להיות "טובים יותר", אפשר ללמוד לפגוש את הפחד, הביקורת והצורך בשלמות מתוך יותר מודעות וקבלה.

"להרפות מהמושלם,
לחבק את הקיים,
לחיות בשלום עם מה שיש."

שאלות נפוצות על פרפקציוניזם